משעלי נ' בע"מ ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה וכן פטור מהפקדת ערבון, בגדר הליך ערעור על החלטת בית המשפט קמא, מיום 21.2.2012 (ת"א 5750-01-12) כב' השופט דוד גדעוני).

משום שהם

לעניין פטור פטור מתשלום מאגרה –המבקש, חולה טרשת נפוצה ומתקיים מקצבת נכות בסך של 2,600 ₪. לטענתו, הוריו נכים ואף הם אינם יכולים לסייע. זאת ועוד, אין באפשרות אחותו ואחיו לסייע בשל חובות. עוד טוען המבקש, כי ניסה לגייס כספים מחברים ובני משפחה אחרים, אך ללא הועיל.

מעיון בתיק בית המשפט קמא עולה, כי ביום 12.1.2012 פטר בית המשפט את המבקש מתשלום מחצית האגרה. לנוכח תקנה 14(ד) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, תשמש החלטה לפטור מאגרה, שניתנה בשנתיים האחרונות שקדמו להגשת הבקשה, ראייה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה. מעיון בבקשה ובנספחים שצורפו לה, עולה כי המבקש לא צירף תדפיסי חשבון בנק אשר יש בהם כדי ללמד על מקורות הכנסתו, בששת החדשים שקדמו לבקשה, זאת חרף הקבוע בתקנה 14. בשל כך, נחה דעתי, כי יש לפטור את המבקש מתשלום מחצית האגרה בלבד. האגרה, בשיעורה המופחת תשולם בתוך 7 ימים, שאם לא כן, ימחק ההליך, ללא הודעה נוספת.

לעניין הפקדת ערבון - בראשית הדברים יוער, כי הגם שהמבקש הגדיר את כותרת בקשתו, כבקשה ל"פטור" מהפקדת הערבון, יש לראות בה כ"מעין ערר" (ראה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) 653-652), על החלטת המזכירה הראשית, כקבוע בתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), מיום 26.2.2012, לפיה, נדרש להפקיד ערבון בסכום של 7,500 ₪. מכאן, מקום בו הוגשה השגה שמהותה, ערעור על החלטת המזכיר הראשי של בית המשפט, רשאי הרשם לשקול מחדש את ההחלטה ולקבוע את שיעור הערבון, על פי הנתונים הקונקרטיים של ההליך (רע"א 1723/91 נתן נסטל נ' אריה בר נוי, פ"ד מה(5), 83 (1991), 86ג) ובמקרים המתאימים, ניתן לפטור את המבקש מחובת הערבון, נוכח נטען בבקשה שהוגשה והכל, כקבוע בתקנה 432 לתקנות.

בענייננו, לאחר ששקלתי את השיקולים הדרושים, להכרעה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הבקשה לפטור מחובת ערבון, מבלי להידרש לתשובת המשיבים. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטת המזכירה הראשית ולשנות מקביעתה, לעניין שיעור הערבון, להפחיתו ולהעמידו על סך של 2,000 ₪, בלבד.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007 (להלן- "עניין ורנר")). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

בעניין זה נקבע, כי קיים שוני בין תכלית האגרה לבין תכלית הערבון, כך שפטור מאגרה אינו גורר באופן אוטומטי פטור מערבון ותיתכנה תוצאות שונות לשתי בקשות הפטור (בש"א 6411/11 אייל שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב 3.10.2011; עניין ורנר, שם). לכן, בשונה מהבקשה לפטור מתשלום אגרה, אין די בהוכחת העדר יכולת כלכלית אישית של מבקש הפטור ועליו להראות בנוסף כי סיכויי הערעור טובים (ראה רע"א 2630/10 עמוס וסרמן נ' אילנה פורט, 22.8.2010).

במקרה דנן, המבקש לא הניח תשתית מלאה ומפורטת לביסוס טענת חוסר יכולתו הכלכלית, הגם שאין חולק כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו בין המשופרים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לפטור. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את ההליך שלפניי, הנני סבור, כי יש הצדקה לשנות משיעור הערבון, הנוהג.

לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, וסיכויי הערעור, נחה דעתי, ובשים לב למצבו הכלכלי הקשה, כי יש להעמיד את הערבון, על סכום מתון של סך של 2,000 ₪ בלבד.

הערבון יופקד, אפוא, תוך 14 יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה ללא הודעה נוספת.

משה בר-עם, רשם

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ב, 26 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: